"עזרה ראשונה" - טיפול בטראומה.

"עזרה ראשונה" טיפול בטראומה - מאת חן דודאי.

כשניגשים להבין כל דבר , בתחילה צריך להכיר את המאפיינים שלו, בכדי לפשט את העניין נמשול משל , טראומה או בלשוננו, חוויה שהנפש לא מצליחה להכיל, היא ממש כמו אוכל שלא מתעכל בקיבה שלנו, וממש כמו אוכל שלא מתעכל טוב, ומוציא רעלים לגוף ופוגע בוא, ככה ממש הטראומה , החוויה הלא מעוכלת, הלא מוחלת בנפשו של האדם פוגעת בו , טיפין טיפין היא משפיע על חיינו, הרבה פעמים בטיפולים זיהיתי שאנשים אפילו לא שמים לב להשפעות, או שחלילה מתרגלים למצב החדש ופשוט שוכחים שהכל התחיל ברגע אחד של שינוי,

אז למה זה קורה, בהרבה מאוד מחקרים שנעשו בנושא, גילו שהסיבות העיקריות שהופחות חוויה , קשה ככל שתהיה לטרואה, לחוויה שלא מתכלת היא חורים בידע על המקרה ורגשות אשם קשות

הדוגמאות רבות כמו החיים, לדוגמא, חייל שחבריו נפצעו בזמן פעולה והוא איננו יודע מה הלך הסיפור, מה קרה שם באמת, או אמא שלא הצליחה להגן על ילדיה בזמן לא היו איתה. חברים שיצאו ביחד לטיול , ונפרדו מחבריהם ובזמן זה התרחש אסון לא עלינו ולא על אף אחד מישראל.

אז מה עושים בכדי לעזור? מה הן דרכי הטיפול?

כעת ננסה לתת טיפים לטיפול "עזרה-ראשונה", איך גם אדם פשוט יכול למנוע מחוויה קשה ככל שתהיה להפוך לטראומה, או בלשוננו "חוויה לא מעוכלת בנפשו של אדם"

ננסה לטפל בשתי הסיבות העקריות והן כאמור: חורים בידע, ורגשות אשמה.

כאשר נפגש באדם שחווה חוויה קשה, וכשאני מדבר על חוויה קשה, לאו דווקא שמדובר בחוויה הכי מזעזעת מצידנו, אלא הכל נמדד לפי מצבו של המטופל.

בכדי לסבר את האוזן, ניתן מספר דוגמאות קוטביות - אם מדובר בחייל החוזר משדה הקרב, או אישה שנתקע במעלית או אפילו ילד קטן שניבהל מכלב נובח, טיפול רפואי מאיים וכו.

כל אלו עשויים להפוך לטראומה - חוויה לא מעוכלת.

חוק חשוב - ככל שמטפלים בטראומה בהקדם המירבי, כך הסיכוי שהיא תטמע בנפש, קטן משמעותית - לא לחכות, ממש כמו שלא נמתין עם פצע מדמם.

אנסה לחלק את הטיפול לנקודות בכדי למקסם את ההצלחה שלנו בטיפול.

אתחיל את דברי בכך שאזכיר, שמדובר ב"עזרה ראשונה" בלבד ואין הדבר מבטל את הצורך בטיפול על ידי איש מקצוע מומחה לאחר מכן. אך על ידי מספר פעולות שכל אדם יכול לעשות יהיה ניתן להקל משמעותית על התהליך.

נתחיל:

● הרגעת המטופל ויצירת סביבה טיפולית.

● הזדהות והקשבה.

● דובבות(חקר החוויה האישית) של המטופל, ויצירת סיפור מעשי וריגשי.

● שאלות מנחות , הגדרת מציאות ריאלית.

● הערצה והדגשת גבורתו האמתית של המטופל - הזדהות שלו לדמותו בסיפור.

● חיבה, וחיבור עמוק.

● בירור משותף של הסיפור על כל פרטיו והנתונים - מגורמית שונים.

● חיזוק באמונה שאין הדבר תלוי בנו.

● העצמה והפניה לגורם מקצועי מטפל, הסרת חסמים.

הרגעת המטופל ויצירת סביבה טיפולית:

עלינו לדאוג לכך שיהיה באפשרותו של המטופל להפתח ולשתף אותנו, נבדוק שהוא פנוי לשיחה, גם רעב וצמא או צורך בסיגריה נחשבים. נדאג שמקום יהיה נח עבורו, במקום הישיבה ומזג האוויר, ללא רעשים. ונדאג לאינטימיות מירבית.

הזדהות והקשבה:

זהו חלק חשוב מאוד שצריך לשים עליו דגש, אנחנו לא הגענו לפגישה בכדי לדבר ולהשפיע את דעותינו, וגם אם יש לנו דעה חשובה לשתף, זה לא הזמן, כעת עלינו להיות כלי מכיל ומקשיב, לתת למטופל את כל הסיבות להאמין ולבטוח בנו… להיות כלי קיבול אינטימי וסודי עבורו, אנחנו לא עיתוניים, מה שמעניין אותנו זה הבן אדם שעומד מולנו ולא ה"סיפור". כמובן לכבות את הפלאפונים וכל דבר מושך צומת לב אחר. כדאי להשתמש במילים מדרבנות, כמו: אני שומע אותך, תמשיך זה חשוב לי להבין אותך, אני אשמח שתשתף אותי, השיחה הזאת פרטית ביננו, אני חש את מה שעברת, את/ה יכול לבטוח בי.

דובבות(חקר החוויה האישית) של המטופל, ויצירת סיפור מעשי וריגשי:

כעת לאחר החיבור והאמון בינינו, נבקש מהמטופל אם הוא יכול ממש לספר לנו את הסיפור מההתחלה באופן כרונולוגי, ולכלול בתוך הסיפור לא רק את המאורעות, אלא גם את מחשבותיו ורגשותיו של המטופל בזמן אמת, אנחנו רוצים ביחד איתו , לאט לאט לבנות סיפור רציף שנפשו תוכל להכיל. אם המטופל קופץ בסיפור , הדבר הנכון הוא לבקש בעדינות לחזור חזרה בכדי שהסיפור יהיה ארוך, רציף, ולא יהיו חורים בידע.

חשוב: א. במידה ויש למטופל רגעים בהם הוא מספר שהוא לא יודע מה קרה ברגע זה של הסיפור, ב. רגעים בהם הוא מצטער על מעשיו: עלינו לרשום זאת על דף בכדי שנוכל לברר בהמשך ולהשלים את הפערים בידע וברגש.

בכל זמן שהמטופל מספר אנחנו בהקשה והערצה כלפיו.

שאלות מנחות , הגדרת מציאות ריאלית.

במשך הסיפור שמספר המטופל נבחין ברגעים בהם הוא מרגיש שהיה צריך לפעול אחרת ממה שקרה, הרבה פעמים המטופל חושב שהוא עשה טעות, דברים שבדיעבד רק אפשר לדעת. הוא מרגיש אשם,טיפש,חלש,פחדן,בושה. לא, זה לא יעזור אם רק נגיד לו שזה לא נכון… הוא צריך להגיע למסקנות הללו בעצמו. ואת זאת נעשה על ידי שאלות מנחות, לדוגמה: מטופל: הייתי צריך באותו רגע לא לאפשר לילד שלי ללכת. מטפל: יכול להיות, אבל האם יכולת לדעת מה יקרה מראש? / האם מישהו אחר במצב שלך יכל לדעת? מטופל: יכולתי להציל עוד אנשים אם הייתי…

מטפל: במציאות רגועה עם הכנה מראש למקרה , יכול להיות שהיית מצליח? האם עברתה הכשרה לכך? לדעתך ללא הכשרה והכנה מתאימה אפשר היה להצליח? / כן בדיעבד אולי אתה צודק, אבל האם יכולת לנחש שזה מה שיקרה?

הערצה והדגשת גבורתו האמתית של המטופל - הזדהות שלו לדמותו בסיפור.

בכל המקרים בהם המטופל מרגיש רגשות אשמה או שהוא פעל לא נכון, עלינו להמשיך את השאלות ולשנות על ידם את תוצאות ההבנה השגויה שהרי בעצם מדובר במעשה גבורה, (גם לרצות לעזור או להתחבא ולברוח מסכנה, הן מעשה גבורה). לדוגמה: א. ילדה שלא הצליחה לעזור לאחיה הקטן, נשאל אותה: מה, את שמרת עליו לבד? וואו את ממש בוגרת, בגיל שלך… ורצית לעזור?? ממש גיבורה, וקראת לעזרה ? זה המעשה הכי טוב שיכל לעשות. או שאם היו איתה מבוגרים במקרה, נשאל אותה אם היא רצתה לעזור אבל היא נתנה למבוגרים לפעול וגם זאת גבורה, עצם זה שהיא רצתה לעזור בגילה.

ב. חייל מצטער שלא הצליח להציל את חבריו, נדבר איתו על עצם השהות במקומו, ועל האמת, שמדובר בגבורה גדולה מאוד. על קיום הוראות המשימה.

כל אדם הוא גיבור. אנחנו שופטים את עצמנו כאילו מדובר בסרט אמריקאי, שהכל נגמר בסוף טוב, אבל המציאות היא אחרת לגמרי. הגבורה של אדם לא נמדדת בתוצאה בלבד.

חיבה, וחיבור עמוק.

טוב, לאחר שהמטופל שיתף אותנו, פתח את ליבו, הפצע נפתח ונסגר שוב, הסיפור מסודר, והמסכנות ברורות, הוא הגיבור בסיפור.

אבל עדיין חסר כאן רכיב חשוב, חסרה תחבושת - משחה של חיבה והערצה עד לחיבור עמוק. עלינו לדבר בשפה של רגש , ולהאדיר את חברינו, לדבר מתוך הלב על גודל מעשיו ועל אהבתנו אליו, ועל הגאווה שיש לנו משמיעת הסיפור.

חיבוק.

בירור משותף של הסיפור על כל פרטיו והנתונים - מגורמית שונים:

השלב הבא הוא לברר את פרטיו של הסיפור, להשלים את החורים הלא ידועים. לכתחילה נעשה זאת ביחד עם המטופל, נתקשר למי שצריך, נבדוק במצלמות, נעשה כל פעולה שיכולה להשלים את הסיפור. הכל מתוך המשך הערצה ודגש על גבורתו של המטופל. [שלב זה לא תמיד מסתיים מיד בסיום השיחה שלנו, לפעמים נדרש עבודת חקר בכדי להגיע למידע, במקרים מסוימים, בהם היה מדובר בחוויה בעלת משתתפים רבים, כדאי לארגן מעגלי שיח משותפים. ]

חיזוק באמונה שאין הדבר תלוי (רק) בנו:

(לאורך כל השיחה כמובן שנכון, לחזק באמונה ובטחון.)

זה נושא חשוב עבור כל אדם, עלינו לדעת, כדברי רבי ישראל "הבעל שם טוב", שהקב"ה מנהל את העולם בהשגחה פרטית מופלא וכמאמר חז"ל בגמרא [שבת לב,א'] שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".

הכוונה היא שכאשר נגזר על כל אדם מקרה טוב, כמו קבלה של סכום כסף גדול, הצלה או כל דבר טוב אחר, מגלגלים שהוא יגיע מאדם זכאי, אדם בעל זכויות. ולהפך, שכל מה שקורה לאדם נכתב כבר משמיים, רק שהקב"ה מגלגל את חובה על ידי אדם חייב, שלא עמד בנסיון או אדם רע וכו'.

ולכן אל לנו להרגיש אשמים במה שקורה מחוץ לתחום האחריות שלנו. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, עלינו מוטלת האחריות להתבונן במקרי חיינו ולהבחין ברצון השם המסתתר בתוכם, שהרי הכל בהשגחה פרטית מדויקת. אין הדבר אומר שאין לנו אחריות כלל, עלינו להתאמץ ולהשקיע בכדי לממש את מטרותנו, אך יחד עם זה, לא להרגיש אשמים כאשר הדבר מתפשל, וגם הפוך, כאשר ישנה הצלחה, להבין שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה. [עלינו ללמוד להבא ממעשינו.]

ולכן כאשר נגזר על אדם לדוגמה: שיחסר ממנו דבר מה, זה יכול להתרחש בשלל מקרים: אבדה, גנבה, נזק וכדומה. או להפך. עלינו תמיד לזכור את גבול ההשפעה שלנו.

וגם אם טעינו, לא אנחנו אשמים במה שקרה אלא שאנחנו עמדנו בניסיון, ומעדנו. אך ההשלכות של מעשינו נכתבו כבר מראש, והיו מתרחשות במידה כזאת או אחרת, על ידנו או שלא.

העצמה והפניה לגורם מקצועי מטפל, הסרת חסמים.

חברים יקרים, אנחנו לקראת סיום, כעת חשוב לי לומר שוב ולהדגיש… מה שלמדנו בסרטון/מאמר הוא רק "עזרה ראשונה" ולא מחליף התייעצות עם גורם מטפל עם נסיון וידע רחב יותר. לכן עלינו כחברים של הנפגע, להמליץ על טיפול מתאים. לעזור לחברינו להוריד את החסמים הקיימים אצל חלק מהאוכלוסיה. הנפש עדינה, ואין סיבה שנעבור זאת לבד.

ממש כמו שהיינו ממליצים לחבר עם פצע עמוק לגשת לאחות או לבית רפואה ככה ממש עלינו לא להתרשל ולגשת לגורם מטפל. היום המצב בעולם הוא, שהכל נגיש עבור כולם. מקווה שהצלחתי לתת מענה במילים מעוטות אך מתומצתות אלו. בשורות טובות לכל עם ישראל.

אני חן דודאי, מטפל בשיטת סי.בי.טי יהודי.

לשיחת יעוץ ללא עלות - 0544333656

מוזמנים לצפות בנו באתר וברשתות החברתיות. www.JCBT.ORG