פחד המלחמה - מאזרח ללוחם ובחזרה

לאחרונה עקב המצב, מדברים איתי חברים שחזרו ממילואים והם מעלים שאלות מתוך החוויה.

אחת השאלות המרתקות היא על נושא השינוי, "הטרנספורמציה" שבין חייל הנלחם על חייו למען המולדת, למען עמו, לבין אזרח , כאחד האדם. הרבה פעמים, בעל משפחה, אישה וילדים, עסק פעיל או משרה חשובה, תחביבים, הרגלי בריאות שונים, נהנתנות ועוד.

נקודת המחשבה בעניין היא, שבזמן המלחמה - בזמן הפחד הכי גדול שאדם יכול להמצאות בחייו, כשהוא שומע כדורים שעוברים ממש מעל ראשו ושהוא נדרש להסתער קדימה ולרדוף אחר אויביו ללא מורא, עליו לנתק כל מחשבה של פחד, ובכך לבטל את הפחד מלהשתלט על גופו - כפי שנצטווינו "אל ירך לבבכם"

כאשר אדם נכנס לשגרה כל כך קיצונית באמצע חייו, הוא מפתח הרגלים המתאימים והכרחיים בכדי להתמודד במציאות החדשה.

חיילים מספרים לי, שהלך השפה וצורת הדיבור שלהם השתנתה, הרגלים ישנים ולא תמיד חיוביים חזרו, כמו עישון סגריות וכדומה, הגוף צריך להתחזק ולהתמקד במלחמה ויחד עם ההתחזקות והמחוספסות הקיצונית הנדרשת מלוחם, מתלווים הרגלים שאינם חיוביים עבורו לטווח הארוך של החיים, בטח בתוך חייו האזרחיים.

כמאמר הגמרא - כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, על הלוחם לתת גט לכל החיים האזרחיים, בכדי שגעגועיו לאלו לא יחלישו אותו בזמן המלחמה.

כאשר חוזרים לאזרחות לפעמים נכנסים לסוג של חרדה, לפעמים קשה ללוחם לחזור לחייו,  הוא מרגיש שמשהו השתנה, ואין לו את המילים לבטא זאת. גם כאשר הקרובים אליו שואלים, הוא מעדיף לומר שהכל בסדר ולהעביר נושא, הוא הרי מחוספס. 

בפנים מתחילים לצוף פחדים ועצב שנבלם בזמן הקרבות ואלו יכולים לבלבל אותו.

אין מה להבהל, התחושות הללו הן טבעיות, הן מסמלות שמתחילה רגרסיה מהמצב הקיצוני אליו הוא נכנס, אני ממליץ לכל לוחם שחוזר הביתה, קח בין ארבע לשבע ימי "מנוחה", סוג של שלב ביניים, בלי לעבוד, בלי לפתור את כל מטלות החיים האזרחיים, תנו להם להעלות אבק עוד כמה ימים, העולם לא יפול, אתם צריכים את זה.

זה שלב חיוני בחזרה שלכם לחיים רגועים. לכו לים, ליער, תשבו עם הילדים ובני הזוג שלכם, תנו להם תשומת לב, תקנו להם מתנות. והכי חשוב, אל תבהלו, תוך חודש ימים לערך תחזור תחושת הרוגע והשלווה שאתם מכירים מהחיים שלפני המלחמה, זה תהליך טבעי של ""השלת העור"" המחוספס, שכבר אין בו צורך תמידי לאחר המלחמה.

לכל עניין  תמיד כדאי להתייעץ עם אנשי המקצוע לרפואת הנפש העומדים היום לתת מענה בעורף לכל חייל שנצרך לכך.

מספר מקורות ששוה להתבונן בהן להעמקה:

(בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו, עמוד א)

"דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" 

[ משנה תורה: הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז פ' ג' ]

 וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.

[ ספר במדבר • פרק א' • פסוק ג' ] "מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן"

[ משנה אבות ה כא ] "הוּא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְווֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף…" ( בן עשרים לרדוף: כתב הרמב"ן ז"ל בראש פ' במדבר סיני כל יוצא צבא בישראל - מגיד שאין יוצא לצבא פחות מבן כ' שנה)

[ ספר דברים • פרק כ"א • פסוק י' - י"ד ]כי תצא למלחמה על איביך ונתנו הוי' אל-היך בידך ושבית שביו , ראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה, והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה.והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עניתה.

אני חן דודאי, מטפל בשיטת סי.בי.טי יהודי.

לשיחת יעוץ ללא עלות - 0544333656

מוזמנים לצפות בנו באתר וברשתות החברתיות.                                                    www.JCBT.ORG